איך והיכן למדתי?
למדתי ממורים רבים ולאורך זמן רב, ומכל מלמדי השכלתי.
מקריקטוריסטים שונים, מטוני מונציגר עד רענן לוריא, ומציורי התנ"ך של דורה למדתי רישום.
סלואדור דאלי לימד אותי על גישה סוריאליסטית וטריקים של הבלטת עצמים ויצירת עומק פרספקטיבי. מקס ארנסט לימד אותי לראות גם את העצים וגם את היער. מנטניה לימד אותי לצייר סלעים ואבנים ועצים, באווירה סוריאליסטית. ברויגל לימד אותי קומפוזיציה, צבע ובניית ציור, ובעיקר – איך ממקדים את הציור בנושא המרכזי, כאשר הוא קטן ממדים וכמעט לא מורגש.
הונדרטוואסר לימד אותי להפוך את ריבוי הצבעים לכלי ביטוי רב עוצמה. פול קליי לימד אותי כיצד ליצור אווירה בציור פשוט, ורוסו – איך צועני וגיטרה עם אריה במדבר מקנים לציור עומק אין סופי. וורמיר לימד אותי להשתמש במקל כדי להשעין עליו את היד בעת הציור (וגם דאלי).
אחי הביא לי מלונדון צבעי שמן וחומרי דילול של "וינזור ניוטון". כך למדתי שיש בכלל דבר כזה.
אני עדיין לומד.
את הקורס הראשון המקצועי שלי בציור קבלתי מקרוב משפחה בשנת 1972. להלן הקורס:
"תמתח בד לבן על מסגרת עץ, תסייד אותו בג'סו, תערבב את הצבע בטרפנטין ותצייר. סוף הקורס"!.
הטכניקה – שמן על עץ (וגם על בד)
למדתי אותה מחבר. חלקית. את הסימפטומים ולא את הרציונאל ולא את הסיבות.
החבר, שלמד ציור, סיפר לי על ציור בשכבות שקופות (ובכלל זה את הנוסחה למדיום משקף – טרפנטין עם סטנד אויל ועם דמר, או משהו דומה).
לימים גם הבנתי את ההיבט הפיזיקאלי של טכניקת השכבות והמשכתי לפתח את הטכניקה כרצוני.
אני מצייר על לוח עץ שאני משייף כהלכה. מרוח בשכבות ג'סו לבן. אף הן משוייפות כמעט עד כדי מראה. זה הבסיס שמחזיר את האור לצופה. האור המוחזר עובר דרך עשרות שכבות הצבע, הדקות מאד, שאיתן אני בונה את הציור. כך הצופה רואה צבעים מעורבים ומגוונים.
אינני מערבב צבעים על פלטה. אני משתמש רק בצבעים טהורים. כל האפקטים של עירוב צבעים מתקבלים על הלוח, כאשר כל שכבה מונחת לאחר שקודמתה התייבשה. כל שכבת צבע היא דקה מאד ושקופה. לעיתים קשה להבחין בהבדל כלשהו על הלוח לאחר הנחת שכבה אחת. רק הצטברות של מספר שכבות משנה מצב קודם.
משך הזמן הממוצע להשלמת ציור אחד – שנה וחצי עד שלוש שנים.
הציורים על בד גם הם נעשים בטכניקת השכבות. מספר השכבות קטן יותר, וכך גם משך זמן הציור.
האם הציור מוכן מראש, או שהוא משתנה תוך כדי היצירה?
זאת שאלה שמרבים לשאול אותי. בציור על עץ, יש סקיצה מוכנה ומדויקת. השקיפות של הצבעים אינה מאפשרת טעויות וכמעט אינה מאפשרת שינויים או תוספות. הבד קצת יותר סובלני לתיקונים ולתוספות.
הסגנון שלי
יש מי שמכנה את זה סוריאליזם. ייתכן. ודאי שזה לא ריאליזם ולא נטוראליזם ולא אימפרסיוניזם.
אולי זה פשוט הסגנון שלי.
הנושאים שאני אוהב לצייר
הרבה פעמים ראיתי מטוס ג'מבו נוחת. אני יודע היטב מהי גרוויטציה ומהו כוח העילוי, ובכל זאת, כל פעם שאני רואה ג'מבו באוויר, ובעיקר בנחיתה, אני מתפלא איך הדבר הענק הזה מחזיק את עצמו באוויר בלי לפול.
הזדמן לי לבקר בנושאת מטוסים גרעינית. מרחוק היא נראית כאניה גדולה. ככל שמתקרבים אליה, נדהמים מהגודל, המורכבות והעוצמה. מעשה ידי אדם, וגדולה על האדם באלפי מספרים.
ויש עוד "פלאי" טכנולוגיה – בניינים, גשרים, מפעלי תעשייה, סכרים, תחנות חלל ועוד, שהאדם שיצר אותם נראה לידם זעיר.
אני מבין טכנולוגיה "בגדול" (את הפרטים אני משאיר למהנדסים).
אני שומר לעצמי את הזכות להתפעל ולפנטז.
הציור הוא חלון המאפשר לצופה לחדור אל דמיונו של הצייר. אני מזמין אתכם להיכנס בעד החלונות שפתחתי, ולטייל כאוות נפשכם. אבל – אל תבקשו ממני להסביר את אשר רואים בטיול הזה. אינני מדביק שמות לציורים, ובכלל, אני משאיר לכם את מלאכת ההתרשמות והפרשנות.
קורות חיים
יליד שנת 1946. גר במושב אביחיל, ישראל. נ+4+ 8 נכדים.
תערוכות:
הולנד (אמסטרדם) – 1992
גרמניה (באד קיסינגן) – 1994
תל-אביב – 1994
ומאז – פעם בשנתיים, בסטודיו שלי במושב אביחיל, (למעט שני יוצאים מהכלל – במוזיאון המדע בחיפה ב2003 ובגלריית הפארק ברעננה ב 2011).
שו"ס